מבוא
1. המנוחה, ילידת 1938, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.4.08, בעת שהוכנסה לרכב הסעות בעודה יושבת על כיסא גלגלים. כפי שפורט בכתב התביעה, נהג רכב ההסעות ניסה לדחוף את כיסא הגלגלים לרכב, והמנוחה נפלה על פניה ועל כתפה לתוך רכב ההסעות.
- המנוחה נפטרה במהלך בירור התביעה, ביום 19.5.11. לאחר פטירתה שונה בעל הדין, ובמקום המנוחה בא בעלה שהוא יורשה היחיד.
- הנתבעת הינה מבטחת הרכב, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו למנוחה בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "
חוק הפיצויים"). לפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו למנוחה.
- ערב התאונה הייתה המנוחה חולה סיעודית, והמחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה בשאלת ההשלכות שהיו לתאונה על מצבה התפקודי והסיעודי.
הנכות הרפואית והנכות התפקודית
5. לשם בדיקת מצבה הרפואי של המנוחה מונה ד"ר מ' יצחקי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המומחה הגיש לבית המשפט שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה הוגשה ביום 4.8.08, כארבעה חודשים לאחר התאונה.
6. בחוות הדעת סקר המומחה את מצבה הרפואי של המנוחה ערב התאונה, ופירט שהמנוחה סבלה ממחלת לב, מסכרת, מיתר לחץ דם ומהשמנת יתר. משקלה בעת הבדיקה היה כ- 150 ק"ג, בעוד שגובהה היה 160 ס"מ.
7. המומחה הפנה לכך שהמנוחה עברה בחודש ינואר 2006 ניתוח בעקבות מיאלופטיה צווארית, וכי היו לה קשיי הליכה וקשיים בתפקוד הגפיים. כן ציין שידוע מעברה על דיסלוקציה של כתף ימין כ- 16 שנים לפני הבדיקה. בעקבות הניתוח משנת 2006 סבלה מסיבוכים זיהומיים ואושפזה למשך זמן ממושך בבית החולים הדסה, ולאחר מכן עברה לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, ולאחר מכן בהוד אדומים.
8. המומחה ציין עוד כי על פי דברי המנוחה והמסמכים שעמדו בפניו, בתום תקופת השיקום הייתה המנוחה מסוגלת לעשות מספר צעדים עם הליכון, תחת השגחה, אף הייתה מסוגלת לעבור בעצמה מכיסא גלגלים למטה, בעזרה מינימאלית. כמו כן הייתה מסוגלת לתפקד בשתי ידיה.
9. אשר לתאונת הדרכים, ציין המומחה שהתאונה אירעה בשעה שהמנוחה הוכנסה לאמבולנס, כשהיא ישובה על כיסא גלגלים. הנהג דחף את כיסא הגלגלים, והתובעת נפלה קדימה לתוך רכב ההסעה. בעקבות הנפילה סבלה משבר תת ראשי בכתף הימנית.
10. לאחר תאונת הדרכים אושפזה המנוחה בבית החולים הדסה הר הצופים. בגלל מצבה הכללי וסוג השבר טופלה באופן שמרני, ולאחר שחרורה מבית החולים הדסה הועברה לבית החלמה פאלם ביץ' בבת ים, שם שהתה גם במועד בדיקתה על ידי המומחה.
11. המומחה פירט שלפי תאורן של המנוחה ובתה, לפני התאונה הייתה המנוחה מסוגלת לעבור מכיסא גלגלים להליכון, ואף לבצע הליכה של מספר מטרים, בליווי עובד זר. לדבריהן, ידיה תפקדו באותה עת, ושימשו למשענת בהליכון. בבית הייתה מסוגלת לבצע עבודות בית מסוימות בישיבה, כגון, הכנת סלט, ועבודות שונות במטבח. פורט שהמנוחה ביקרה במועדון כ- 4 ימים בשבוע, הייתה מסוגלת להזיז את כיסא הגלגלים בעצמה, נזקקה לעזרה מינימאלית בלבוש וברחצה, ולשירותים הגיעה בכוחות עצמה.
12. המנוחה התלוננה בפני המומחה כי מאז התאונה אין באפשרותה לקום מכיסא הגלגלים, ואין באפשרותה להישען על ידה הימנית. כן התלוננה על כאבים גם בכתף השמאלית, שאינה יכולה להזיז את כיסא הגלגלים בכוחות עצמה, ושבגלל כובד משקלה יש צורך במנוף ובשני אנשים לפחות לשם ביצוע העברה.
13. המומחה פירט בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה, וציין כי במהלך הבדיקה ישבה בכיסא גלגלים ולא יכלה לקום ממנו, לא היה באפשרותה להישען על הידיים, בפרט על יד ימין, בגלל כאבים בכתף. המומחה ציין בפרוט את מגבלות התנועה שנמדדו, ציין שקיימת נפיחות בשתי הידיים, וקושי לסגור את הידיים לאגרוף.
14. אשר לעברה הרפואי של המנוחה, ציין המומחה כי "גם לפני התאונה היתה בכיסא גלגלים רב הזמן אם כי הייתה מסוגלת לבצע העברות בעצמה, זאת על סמך מידע שסיפקה החולה ובתה ועל סמך עיון בסיכומי המחלה משיקום הר הצופים ומהוד אדומים וכן על פי סיכום מידע רפואי מד"ר פלפר מ- 3.6.08". המומחה ציין שעדותה של ד"ר פלפר חשובה, שכן היא הכירה את המנוחה לפני התאונה, וציינה שהייתה מסוגלת לתפקד עם הידיים, להרים את הידיים, לתמוך בידיים על מנת לקום מהכיסא, ולהחזיק בהליכון. המומחה ציין שעל פי דבריה יכלה לעמוד וללכת מספר צעדים בעזרת הליכון. לעומת זאת, בעת בדיקתה על ידי המומחה, הייתה מרותקת לחלוטין לכיסא גלגלים, ולא עלה בידה להפעילו לצורך ניידות.
15. המומחה ציין שמצבה של המנוחה לא היה סופי בעת הבדיקה, שבהחלט יכול לחול שיפור במצב הכתף והזרוע הימניים. עוד ציין שלא כל המגבלות מקורן בתאונה "ואני משוכנע שחלק מהם כבר קדם לתאונה זאת בעיקר בגין הגבלה בתנועות הכתף השמאלית".
16. המומחה ציין שבעוד שלפני התאונה היה באפשרותה לקום מהכיסא ולעבור למיטה, לאחר התאונה לא הייתה מסוגלת לעשות כן ללא הרמה של מנוף. לצורך ניידות היא נזקקה לסיוע של שלושה אנשים ולכיסא גלגלים מיוחד נוכח מידות גופה, ועל כן אין די בעובד הזר שטיפל בה ערב התאונה.
17. המומחה ציין שלהערכתו אינה זקוקה לכיסא חשמלי, אלא לעובד זר שיסיע אותה בכיסא הגלגלים, בגלל ההפרעה בתפקוד הידיים.